הסוג:
גילאים:
 
מערת המכפלה


תוכנית טיולים בהדרכת מדרשת חברון
מדרשת חברון בעלת צוות הדרכה מקצועי ומיומן, מדריכה טיולים בכל הארץ מזמינה אתכם, בתי הספר היסודיים, חטיבות ותיכונים לפגישת היכרות עם הדרכה מעולה, שירות אמין, חברת אבטחה ותחבורה. לפגישה בבית ספרכם צרו קשר עם המדרשה!

מסיבות סיום
מסיבות סיום יחודייות למסימי בית הספר היסודי או התיכון במדבר יהודה, ירושלים, גוש עציון ועוד עם טובי המדריכים. ניתן להרכיב תוכנית בבניה אישית

אתר הבית
של מערת המכפלה


שליחת בקשות
סיורים וירטואלים
ועוד...













נעם ארנון

בארץ רווית היסטוריה כמו שלנו לא קל למקום כלשהוא "לבלוט"; אך אין ספק שבין אתרי הארץ, מערת המכפלה, אתר רווי מסורות של כמעט 4000 שנה, הינו אחד הבולטים. מערת המכפלה היא אתר יחודי, בעל משמעות עמוקה וחשיבות רבה מבחינות רבות - רוחנית, דתית, לאומית, תרבותית, ארכיאולוגית והיסטורית. לעם היהודי זהו המקום השני בחשיבותו וקדושתו, לאחר הר הבית בירושלים, אך גם בעיני רוב בני האדם בעולם נודעת לו משמעות רבה, כמקום קברם של האבות והאמהות, מייסדי עם ישראל ומבשרי האמונה המונותאיסטית. מסיבות שונות, רבים ממורי הדרך אינם מגיעים לכאן לעיתים קרובות; מאמר זה נועד להעניק למורי הדרך מידע בסיסי, ולהקל על תכנון טיול למקום.

הערה: המספרים לאורך המאמר מתייחסים לתרשים המצורף, ומיועדים ללוות את מורה הדרך בהסבריו)

א. הסיפור המקראי

חשיבות המקום בולטת מאד כבר בתורה, בה מייוחדים לו תיאורים רחבים ומפורטים, שאין למצוא כמותם ביחס לאתרים אחרים. תהליך קנית המערה מתוארת בהרחבה ובציוריות רבה בספר בראשית, בתחילת פרשת "חיי שרה"(פרק כ"ג). כאן מספר התנ"ך כי לאחר פטירת שרה, פנה אברהם לבני חת, בבקשה לקבל אחוזת קבר לצורך קבורת שרה. בני חת הסכימו לאפשר לאברהם לקברה ב"מבחר קבריהם", אך אברהם עמד על רצונו לקנות דוקא את מערת המכפלה, והפנה את בקשתו לבעל המקום: עפרון החיתי. עפרון הביע את נכונותו להעניק את השדה והמערה במתנה, אך אברהם, כנראה מתוך כוונה לקנות את השדה קנין שלם ומלא ללא עוררין, סירב לקבל את המקום במתנה, ושילם עבורו את מלוא שוויו –ארבע מאות שקל כסף טהור, עובר לסוחר. (משקל ה"שקל" הקדום, טרם המצאת המטבע, מוערך בכ- 18 גרם, ושוויו היה גבוה בהרבה משוויו כיום). עם קנית השדה והמערה, מפורטים בהרחבה פרטי המקום, תיאורו והדגשת הבעלות, הקניין והעדים: "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה, אשר בכל גבולו סביב, לאברהם למקנה, לעיני בני חת, בכל באי שער עירו. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה, על פני ממרא, היא חברון, בארץ כנען. ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת" (בראשית כ"ג). פרטי השדה והמערה ותיאורם מופיעים בהרחבה עוד פעמים נוספות בהמשך ספר בראשית. בסיום הספר, בפרשת "ויחי", מובאים דבריו האחרונים של יעקב וצוואתו האחרונה לבניו: "ויצו אותם ויאמר אליהם: "אני נאסף על עמי. קברו אותי אל אבותי, אל המערה אשר בשדה עפרון החיתי, במערה אשר בשדה המכפלה, אשר על פני ממרא בארץ כנען, אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר. שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה; מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת" (בראשית מ"ט). התיאורים הרחבים והפסוקים הרבים המוקדשים למערת המכפלה ולשדה סביבה מעידים על החשיבות הרבה המיוחסת לה ולקניינה. גם במדרשי חז"ל, נזכרת לדורות מערת המכפלה כמקום הראשון שנקנה לעם ישראל בארץ ישראל, וכאחד משלשת יסודות קניין הארץ: "שלשה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר "גזולים הם בידכם"; ואלו הם: מערת המכפלה, הר הבית, וקבורתו של יוסף, ששלשתם ניקנו בכסף מלא" (בראשית רבה ע"ט).

ב. פתח גן עדן

הסיפור המקראי מעורר מספר שאלות; העיקרית שבהן – מדוע מתעקש אברהם לקנות דוקא את המערה הזו, שלפני כן אין מסופר עליה דבר. על כך אין תשובה בתורה, אך המדרש עונה על כך בדרך מקורית: על פי ספר ה"זוהר", מקום זה הוא פתח גן עדן, מקום עליית התפילות למרומים, ומקום עליית הנשמות לעולם העליון. על פי אגדות חז"ל, אדם הראשון היה זה שגילה את סוד המקום, חצב את המערה וקבר בו את חוה. מאוחר יותר נקבר במערה גם אדם הראשון עצמו. אותה אגדה מספרת שאברהם ראה אור גן עדן בוקע מהמערה, ולכן התפלל לידה ורצה אותה כאחוזת קבר; אך מכיון שהיה "גר ותושב", לא הורשה לקנות קרקע, וצפייתו התקיימה רק לאחר שנים רבות, לאחר פטירת שרה. סגולת המערה והקדושה המיוחסת לה הביאו להפיכתה למקום תפילה מועדף,אליו עלו יהודים ולא- יהודים, לאורך כל הדורות.

ג. מיקום האתר וזיהויו

על פי כל קנה מידה מחקרי מקובל, ניתן לומר כי זיהוי האתר הוא ודאי כמעט לחלוטין. הוא מתאים הן לתיאורים המפורטים בתורה, הן לנתונים הגיאוגרפיים והטופוגראפיים, והן לממצאים הארכיאולוגיים, ומקומו מתואר במקורות רבים ובמסורות עתיקות. התיאורים בתורה מתאימים במדויק למיקומו של האתר. בתקופה הנדונה, תקופת האבות (המקבילה, על פי התיארוך הארכיאולוגי המקובל, לתק' הברונזה התיכונה, לפני כ- 3700 –3800 שנה) היה מקומה של העיר בתל הקדום, "תל חברון" ("רומידה") בו נתגלו ונחשפו חומות העיר. בתקופה זו היה העמק בלתי מיושב, ובו היו שדות העיר; המערה מצויה, כאמור בתנ"ך, "בקצה השדה", בצידו המזרחי של העמק. שדה זה הוא כיום, קרוב לודאי, רחבת הכניסה הגדולה מדרום למבנה (1). בקצהו הצפוני, למרגלות החומה, נערכו בשנים 70-1969 חפירות ארכיאולוגיות ע"י קמ"ט ארכיאולוגיה, ד"ר זאב ייבין. בחפירות התגלתה בריכת מים מהתקופה הרומית, ומתחתיה מערה –שזוהתה כמערת קבורה מתקופת הברונזה התיכונה (2). תגלית זו ביססה את הדעה, כי השדה אכן שימש באותה תקופה כאתר-קבורה; דבר המרומז בדברי בני חת לאברהם "במבחר קברינו קבור את מתך". המילים "לפני ממרא", משמעותן - ממזרח לגבעת ממרא, בה ישב אברהם; גבעה זו מזוהה עם "ג'בל נמרא", המצויה מצפון מערב למערה.

ד. המערה התת-קרקעית

לב ליבו של האתר הינו, ללא ספק, המערה המסתורית, הטמונה כיום מתחת המבנה הענק, שנבנה בתקופת הבית השני. שנים רבות הילכו שמועות כי כי כל הנכנס אליה –לא יצא חי; מכל מקום, מאות שנים היתה הכניסה בגדר חלום בלתי אפשרי, כיוון שהמוסלמים הממלוכים, שכבשו את המקום לפני כשבע מאות שנה, אסרו על כניסת יהודים ונוצרים למתחם כולו, ומנעו לחלוטין כניסה למערה עצמה. מקום פתח המערה יוחס ל"פתח הנרות" –הפתח העגול ברצפת הקומה העליונה, באולם הנקרא כיום "אולם יצחק" (24); זהו פתח צר (קטרו 28 ס"מ), מעוטר בטבעת שיש וסגור במכסה נחשת, ומעליו אפריון מכוסה בכיפה. מידי בוקר נפתח המכסה ע"י שומרי הואקף, ונרות שמן מורדים למטה, אל החלל התת קרקעי. אגדה עממית מספרת, כי לפתח זה נפלה חרבו של הסולטן לפני כ - 400 שנה. כל הנסיונות להוציאה –נכשלו, ורק ר' אברהם אזולאי, המקובל המכונה "חסד לאברהם", הצליח להוציאה, והציל את יהודי חברון. בדור האחרון הועלה מעט מסך המסתורין מעל המכלול התת קרקעי. בתשכ"ח (1968) הוריד שר הבטחון דאז, משה דיין, את מיכל - ילדה דקת-גו - דרך "פתח הנרות". היא גילתה מתחתיו חדר תת קרקעי ובו שלש מצבות. מהחדר יצאה מנהרה צרה וחשוכה, שאורכה כ- 16 מ'. הילדה הלכה לאורכה של המנהרה והגיעה למדרגות שהוליכו כלפי מעלה. היא עלתה במדרגות, אך דרכה נחסמה באבן, שהיתה מחוזקת במסמרי ברזל שמנעו את פתיחתה (25). הילדה חזרה דרך המנהרה ל"חדר הנרות", ומשם הוצאה החוצה באמצעות חבל, לאחר שבדקה וצילמה את המעבר. תיאורה של הילדה היווה צעד ראשוני להכרת המערכת התת קרקעית, אך עדיין לא לגילוי המערה עצמה. רק בתשמ"א (1981) הצליחה קבוצה מתושבי המקום, וכותב שורות אלו בתוכם, לגלות את המערה הטמונה במעמקי הבנין, מתחת למרכז המבנה הענק. הגילוי היה חוויה בלתי נשכחת (ראה מסגרת). התברר, כי מתחת למבנה ישנן שתי קומות: בקומת הביניים נמצא "חדר הנרות" והמסדרון המוליך אליו; המערה נמצאת בקומה עמוקה יותר. המערה היא כפולה - ("מכפלה"): היא מורכבת מ- 2 מערות, מחוברות זו לזו במעבר צר; צורת קבורה זו אופיינית לתקופה, ומתאימה למתואר בתורה. שתי המערות מלאות כיום כמעט עד מלוא גבהן בעפר, המכסה את הקברים הקדומים. על גבי מילוי העפר נתגלו שברי עצמות וחלקי כלי חרס שונים, שתוארכו לתקופת מלכי יהודה (התקופה הישראלית הקדומה), לפני כ- 2900 שנה. תגלית זו הוכיחה את קיומה של מערת הקבורה הכפולה מתקופת האבות. מערה זו היתה מוכרת ליהודים בימי המלוכה, ואז הוכנסו אליה עצמות נפטרים וכלי חרס, לאחר שמולאה בעפר, ככל הנראה, מפאת כבוד קברי האבות. יתכן שבאתר טמונות מערות ותגליות נוספות; אך בשלב זה אין אפשרות לחקרו ולעמוד על כל סודותיו.

ה. המבנה מעל המערה

המבנה הענק, המציין כיום את מיקומה של מערת המכפלה, נבנה בתקופת בית שני (לפני כ- 2000 שנה) (4). אין עדות היסטורית ישירה על זהות הבונה, ולכן, בהסתמך על סגנון הבניה הזהה להר הבית ועל שיקולים היסטוריים רבים נוספים, מקובל להניח כי הבונה הינו הורדוס, שמלך על יהודה בחסות השלטון האימפריאלי הרומי ב- 37-4 לפסה"נ, והיה מגדולי הבונים בתולדות ארץ ישראל. ככל הנראה רצה המלך הורדוס הבלתי אהוד, שמוצאו היה מגרים אדומים, לפאר את שמו, לרצות את נתיניו היהודים, ולחזק בתודעת העם את קשרו לאבות; מסיבות אלו בנה את המבנה הענק –המצבה היהודית הגדולה ביותר בעולם. המבנה בנוי בנית גזית מפוארת ומהודרת, באיכות מעולה. מבחינות רבות, מבנה זה הינו יחיד במינו בעולם: הוא נשאר, קיים ועומד, שלם לחלוטין, וממשיך להיות פעיל גם כיום –לאחר אלפיים שנה, כמרכז רוחני ודתי המוקדש לאבות, זכרם ומורשתם. האבנים נחצבו מסלע גיר קשה (דולומיט), סותתו, הוחלקו והוסעו בעמל רב, והותאמו למקומן בדיוק מדהים. רבות מהאבנים הן גדולות, שארכן 5-8 מ', ומשקלן עשרות טונות; שיטת הובלתן והנחתן עדיין איננה ידועה בוודאות. עמידות הסלע והדיוק בסיתות העניקו למבנה את עמידותו וחזקו; למרות העדר מלט מחבר, הוא עמד במבחן אלפי השנים, יציב ואיתן, ואפילו סיתות השוליים מסביב לאבנים שרד ברובו. מידות מבנה המכפלה –כ- 35 X65 מ'; גובה החומה הדרומית –כ- 20 מ'. עובי קירות החומה מתקרב ל- 3 מ'. המבנה בנוי משתי קומות. הכניסה לקומה הראשונה, המכילה את המערה עצמה, אינה אפשרית כיום, עקב הגבלות שהוטלו ע"י הערבים. מניחים כי בעבר היה כנראה לקומה זו שער כניסה גדול מימדים במפלס רחבת הכניסה, מצד דרום-מערב, בו נכנסו המבקרים ועלו בגרם-מעלות פנימי לקומה השניה (בדומה ל"שערי חולדה" בהר הבית). שער זה נסגר ונחסם ע"י הערבים במאה ה- 10 לסה"נ, ולאחר מכן כוסה במבנה שהוצמד לחומה הקדומה; כדי להעניק הקשר היסטורי כלשהו למבנה זה הוא כונה ע"י הערבים "קבר יוסף", והוא נראה כיום, צמוד לחומה, בצד רחבת הכניסה הגדולה (5). הקומה השניה של המבנה היא כיום הקומה המרכזית, והיא המשמשת כמקום הביקורים וההתכנסויות. קומה זו בנויה בסגנון מיוחד –"אומנות": עמודים הבולטים מהקיר וביניהם עמודים שקועים, לסרוגין (6). בין מערת המכפלה והר הבית קיים דמיון מפליא: המבנה מעל מערת המכפלה הוא מעין אב טיפוס מושלם ומוקטן של הר הבית, שנבנה באחרית ימי הורדוס, ובו הועתק סגנון הבניה של מערת המכפלה, שהיתה מופת לאדריכלות יהודית. בעבר היו אומנות גם בחומות הר הבית, אך שם נהרס החלק העליון, כולל האומנות. הכניסה למבנה אפשרית כיום רק לקומה השניה, דרך 2 פתחים מאוחרים בעלי מימדים קטנים יחסית, שנפרצו בחומה בצד צפון ובצד דרום. גם פתחים אלו כוסו במבנים מאוחרים שהוצמדו לחומה הקדומה: מצד צפון –"מסגד ג'אוליה" (23), המיועד כיום לכניסת מוסלמים, ומצד דרום –"יוספיה" (7), המשמש כיום אולם אירועים וכניסה ליהודים, ובו ניתן לראות חתך של קיר החומה.
בתקופה הצלבנית (מאה 12 לסה"נ) נבנתה, מצד דרום, מצודה; ממצודה זו שרד קיר אחד –המערבי, המתנשא מעל לרחבה הגדולה, ובו חרכי ירי מאורכים (9). צריחי המסגדים, הבולטים כיום בשתי פינות - המערבית והמזרחית, נוספו ע"י הממלוכים במאה ה - 14. (10).

ו. המצבות

הקומה השניה של המתחם, שנועדה להתכנסות ותפילה על קברי האבות, היתה בנויה במקורה כחצר גדולה, מתוחמת בחומה, ללא גג או כיסוי, וללא חלוקה פנימית לחדרים או אולמות. במתחם הפתוח היו שש מצבות, בשלשה זוגות מקבילים, ערוכים באופן סימטרי לאורכו. המצבה המרכזית, הנמצאת מעל מערת הקבורה הקדומה, כונתה "ציון קבר אברהם אבינו" (11), ומולה נמצאת המצבה ע"ש שרה. מימינו של אברהם, בצד מזרח, נמצאת המצבה שכונתה "ציון קבר יצחק אבינו" (12)וממולה המצבה ע"ש רבקה (13). משמאל ציון אברהם, בצפון מערב המתחם, נמצאת המצבה ע"ש יעקב (14)וממולה –לאה (15). מצבות אלו, כמובן, אינן קברים, אלא ציוני זכרון.מיקומם של הציונים, במרחקים שווים זה מזה וביחס סימטרי לחומות החיצוניות, עשוי להעיד על קדמותם: הם נבנו ככל הנראה יחד עם בניית המתחם, לפני כ- 2000 שנה. סידורם הוא סמלי –אברהם במרכז, יצחק לימינו ויעקב לשמאלו, ומולם - הנשים. סדר זה נרמז גם בתלמוד הירושלמי (תענית פ"ד ה"ב). מאוחר יותר נבנו סביבם החדרים והאולמות, והציונים עצמם כוסו ע"י הערבים בפרוכות נושאות כתובות בערבית.

ז. האולמות


החלוקה לאולמות הינה מאוחרת, והיא פרי התפתחות הסטורית ממושכת. היא נובעת מהעובדה שמקום קבורת האבות, ובעיקר –קבר אברהם אבינו, מבשר האמונה, נערץ גם ע"י עמים אחרים, שקיבלו מהיהדות את יסודות אמונתם. לאחר החורבן, כשכבשו עמים זרים את ארץ ישראל, הם בטאו את הערצתם ע"י בנית אולמות-תפילה סמוכים או בתוך חומות המתחם. הביזאנטים, במאה ה- 4 לסה"נ, חילקו את המבנה לשניים: את החלק המזרחי, שמעליו נבנה גג, הם הפכו לכנסיה. באותה תקופה נאסרה כניסת יהודים לחלק זה, והם התפללו בצד הצפון - מערבי, בו נבנה בית כנסת קטן, שכוסה בגג רעפים. קו החיבור בין גג זה לחומה נראה גם כיום (28). באזור זה נמצא עץ דקל, במקום שזוהה כתקופה הביזאנטית כ"קבר האדם הראשון". אחרי הכיבוש הערבי, במאה ה- 7, הפכה הכנסיה למסגד. גם בתקופה זו המשיכו יהודים להתפלל בתוך המבנה. לאחר הכיבוש הצלבני, בשנת 1100 לסה"נ, הפכו שוב הנוצרים את המסגד לכנסיה; ופעם נוספת הפכה הכנסיה למסגד ע"י המוסלמים הממלוכים, שכבשו את ארץ ישראל במאה ה- 13 לסה"נ. (היחידים שהפרו את המסורת המקובלת היו שלטונות ישראל, שלא הפכו חזרה את האולם לבית כנסת…). האולם, ששינה את יעודו פעמים רבות, קיים עד היום: זהו "אולם יצחק" (16). שמו של האולם נובע מ"ציון קבר יצחק" (12), המצוי בו (והיה בו, כמובן –עוד מלפני בניית האולם). בנוסף, בנו הממלוכים אולמות קטנים יותר מעל ציוני קבר אברהם (17), שרה (18), יעקב (19)ולאה (20)ואולמות ביניים ביניהם (21)(22).מבחוץ הוצמדו למבנה –מדרום, המבנה שכונה "קבר יוסף" במאה ה- 10 (7), ומצפון - מסגד "ג'אוליה" במאה ה- 14 (23). ב –1967, עם שיבת ישראל למערת המכפלה, ולאחר מאמצים ממושכים, חזרו חלק מאולמות אלו לשמש כבתי כנסת קבועים, בהם מתקיימות תפילות מידי יום. בשבתות ובחגים ממלאים אלפי יהודים את האולמות השונים, ומתקיימות במערת המכפלה תפילות בנוסחי כל העדות והמנהגים. במועדים נוהרים המוני יהודים למערה והמבנה צר מלהכיל את רבבות הבאים בשעריו.

ח. התפילה במערת המכפלה

מעלת וסגולת התפילה במערת המכפלה, שהביאה אליה מתפללים רבים לאורך הדורות, מופיע בהדגשה רבה במדרשי חז"ל. הקשר בין האבות והתפילה מבוטא גם בסידור התפילה: "ברכתאבות" היא הברכה הראשנה בתפילת העמידה, התפילה הנחשבת כחשובה ביותר: "ברוך אתה ה'…א-להינו וא-להי אבותינו, א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב…ברוך אתה ה', מגן אברהם". סגולת התפילה במערה מודגשת ע"י חז"ל במעשהו של כלב בן יפונה, שהתפלל על קברי אבות, ובזכות זו ניצל מעצת המרגלים. על פי מדרשי חז"ל, האבות שנקברו במערת המכפלה אינם מתים אלא "ישנים"; במדרש הם נקראים "ישני חברון", ומסופר שהם עומדים לבקש רחמים על בניהם בכל הדורות. יהודים נהגו להתפלל במערת המכפלה בכל התקופות, אף בתקופות רבות סכנות. הרמב"ם, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, קבע יום חג לו ולבניו אחריו, ביום ו' חשון, בו עלה להתפלל על הר הבית, וביום ט' חשון, בו זכה להתפלל במערת המכפלה. כמוהו ציינו רבים מגדולי ישראל את עוצמת מעלת הביקור והתפילה במקום. בכל הדורות התפללו יהודים בתוך המבנה שמעל מערת המכפלה, אף תחת השלטון הביזאנטי והערבי הקדום. רק ב- 1267 אסר השלטון המוסלמי הממלוכי על יהודים ונוצרים להיכנס למתחם. היהודים נאלצו לעמוד, מבוזים ומושפלים, ליד המדרגה השביעית במדרגות שהובילו למבנה מצד מזרח (3). האיסור היה קיים 700 שנה, עד 1967, עת שוחררה העיר חברון ומערת המכפלה. הרב הראשי לצה"ל, האלוף הרב שלמה גורן זצ"ל, היה הראשון שנכנס למערה והניף עליה את דגל ישראל. לאחר כשנתיים, המדרגות המזרחיות, ובתוכן "המדרגה השביעית", הוסרו ונהרסו, במעשה שמסמל את מחיקת ההשפלה ואת שיבת הבנים לגבולם. המאבק על זכויות היהודים במערה נמשך עוד שנים ארוכות; לאחר מאמצים רבים הותר ליהודים לשוב ולקבוע במקום בית כנסת, להציב בו ארון קדש וספר תורה, ולהתפלל כבימי קדם, אך עדיין מוטלות עליהם הגבלות רבות.

ט. חלוקת מערת המכפלה

בעקבות ארועי פורים תשנ"ד החליטה הממשלה בחשון תשנ"ה (נוב' 94) - לחלק את המבנה שמעל מערת המכפלה בין יהודים למוסלמים. למוסלמים נמסרו כ- 82% משטח מכלול המבנים שמעל המערה, בעוד ליהודים נמסרו פחות מ- 18%; מצב זה יצר צפיפות רבה וקשיים כבדים למתפללים ולמבקרים היהודים. כדי להעניק להם מחסה כלשהוא מחמה ומטר, הוקמה סככת בד בחצר הפתוחה (8).השטח שנמסר למוסלמים כולל את "אולם יצחק" - הגדול והחשוב ביותר באולמות המערה (16) ובו נמצא, כאמור, פתח הכניסה למערה עצמה (24), שהיה מקום התפילה העיקרי והמקובל; עפ"י ההגבלות הנוכחיות יהודים אינם יכולים לגשת אליו כמעט לחלוטין, פרט ל- 10 ימים בשנה. לעומתם, ב- 10 ימים בשנה נמסר המבנה כולו לרשות המוסלמים, ובהם כניסת יהודים אסורה לחלוטין. על היהודים חלות הגבלות נוספות: בעוד שעליהם נאסר להיכנס לשטח שנמסר למוסלמים, הותר למוסלמים נציגי ה"וואקף" להיכנס לשטח שנמסר ליהודים, גם בזמן התפילה, והמואזין ממשיך לקרוא את קריאותיו מהרמקול הנמצא באולם התפילה היהודי (26), אף תוך גרימת הפרעה לתפילת היהודים. כמו כן, נשללה זכותם של היהודים לביצוע עבודות פיתוח, טיפוח, תחזוקה ונקיון בשטח שנמסר לרשותם. התוצאה היא - מצב של הזנחה ועזובה בצד היהודי (27), לעומת פאר והדר בצד ה"מוסלמי", בו הושקע הון בטיפוח ונוי. למרות זאת, הביקור, גם בצד ה"יהודי" הוא מעניין ומיוחד, וללא ספק אחד האתרים המעניינים שיש לארץ הקדש – ארץ התנ"ך להציע לתיירים (וגם לתיירים ישראלים).

הביקור במערת המכפלה – כמה טיפים למורה הדרך
למורה דרך המתכנן ביקור במערת המכפלה כדאי להביא בחשבון מספר נתונים ייחודיים:
1. בדרך כלל, הנסיעה לחברון והכניסה למערת המכפלה הן בטוחות. ע"פ נתונים רשמיים, מגיעים למערת המכפלה כמיליון איש בשנה לתפילה וביקור. בנוסף למערה, ישנם בחברון אתרי ביקור נוספים ומעניינים. (ניתן לקבל יעוץ בטל' 9965333 –02)
2. ליד מערת המכפלה ישנו מרכז מבקרים (גוטניק). במקום מסעדה, שירותים, חנות מזכרות, וחומר הדרכה. (טל' 02-9963616, 02-9964015)
3. מערת המכפלה הוא האתר בין היחידים בעולם (ואולי היחיד), בו קיימת אבחנה על בסיס השתייכות דתית. יהודים אינם מורשים להכנס לאזור המוסלמי, ומוסלמים –ליהודי. (לעומת זאת, נוצרים מורשים להכנס לשני הצדדים). הבעיה עלולה להתעורר בעיקר בכניסה ל"אולם יצחק", מקום הביקורים המועדף והמעניין ביותר, הנמצא בצד ה"מוסלמי", כאשר השוטרים עשויים לשאול על השתייכותם הדתית של הנכנסים, ולמנוע כניסת אלו הנראים -או מזדהים- כיהודים. עובדה זו עלולה ליצור אי נעימות בתוך קבוצות תיירים מעורבות, אך זו חוויה שכדאי לנסות. (אולי כאן טמון הפתרון לשאלת "מיהו יהודי"?…)
4. הנכנסים למערה עוברים בדיקה מגנטית יסודית. כדאי להיכנס עם מינימום פריטי מתכת ותיקים (ניתן להפקידם במרכז גוטניק). הכנסת מצלמות וידיאו אסורה. מותרת הכנסת מצלמות רגילות.
5. בדרך כלל, הביקור במערת המכפלה מהווה חוויה עמוקה, בעיקר לתיירים ומבקרים המחפשים מקומות עם מסורת ואוירה מיוחדת. כדי להעמיק את החוויה (ולמנע אכזבות) כדאי להקדיש זמן מתאים להכנה והסברים לפני הביקור.

* כנראה מסיבה זו, כשנבנה המתחם הגדול מעל המערה בתק' הורדוס, נבנה הנדבך התחתון מאבנים בגדלים שונים, שהותאמו במיוחד כדי לא לפגוע בפני הסלע ולהשאירו כפי שהיה בזמנו של אברהם (בניגוד לטכניקת היישור והבניה בכותלי הר הבית.)

מדרשת חברון, ת.ד. 1631 קרית ארבע 90100, טל: 02-9961311, פקס: 02-9961801, email: midreshet@walla.com